בדידות בגיל השלישי: איך מזהים אותה ואיך בונים מחדש קשרים חברתיים משמעותיים

הילדים גדלו ועזבו את הבית, חברים ותיקים עברו לגור במקום אחר או הלכו לעולמם, הפרישה מהעבודה ניתקה את הקשרים היומיומיים ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. עבור לא מעט מבני הגיל השלישי, השנים המאוחרות מביאות איתן תחושת בדידות שמתגנבת בשקט. במשך שנים התייחסו לבדידות כאל עניין רגשי בלבד, אבל היום ברור שיש לה השפעה של ממש גם על הבריאות הגופנית, על הזיכרון ועל מצב הרוח. הבנת התופעה היא הצעד הראשון לטיפול בה, ויש לא מעט דרכים לבנות מחדש רשת חברתית תומכת.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין לבד לבין בודד. יש אנשים שגרים לבד ונהנים מהשקט ומהעצמאות, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים בודדים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית של פער בין הקשרים שאדם רוצה לבין הקשרים שיש לו בפועל, או תחושה שאין מי שבאמת מבין אותו.

בגיל המבוגר מצטברים גורמים שמגבירים את הסיכון: אובדנים, ירידה בניידות, קשיי שמיעה שמקשים על שיחה בקבוצה, מחלות כרוניות והיעדר תחבורה נוחה. לעיתים גם מבוכה או גאווה מונעות מאנשים לבקש חברה, משום שהם לא רוצים ״להטריד״ את הילדים או להיתפס כחלשים.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

בני משפחה וחברים יכולים לזהות סימנים לבדידות גם כשהמבוגר לא מדבר עליה ישירות. ירידה בעניין בתחביבים שבעבר שימחו אותו, הסתגרות בבית, הזנחה של הופעה אישית או של סדר הבית, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, ושיחות טלפון ארוכות במיוחד שבהן ניכר רצון עז להאריך את הקשר, הם כולם רמזים.

לפעמים הבדידות מתבטאת דווקא בתלונות גופניות חוזרות, בביקורים תכופים אצל הרופא או בעצבנות. כשמזהים סימנים כאלה, עדיף לפתוח בשיחה רגישה ולא שיפוטית, ולשאול שאלות פתוחות על היום יום ועל התחושות. אם עולים סימנים של דיכאון, כמו עצב מתמשך, חוסר תקווה או אובדן עניין כמעט מוחלט, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

מסגרות חברתיות בקהילה

בערים ובמועצות רבות בישראל פועלות מסגרות שנועדו בדיוק לגיל השלישי. מועדונים חברתיים, מרכזי יום, אוניברסיטאות עממיות, חוגים במתנ״סים וקבוצות טיולים מציעים פעילות מגוונת ומפגש עם אנשים בגיל דומה. ברבים מהם יש גם הסעות, כך שהמרחק אינו מכשול.

כדאי לפנות למחלקת הרווחה ברשות המקומית או לאגף שמטפל בגיל השלישי ולברר מה קיים באזור. לעיתים קרובות יש מבחר גדול יותר ממה שמשערים: הרצאות, סדנאות אומנות, מקהלות, קבוצות הליכה, שיעורי מחשבים וחוגי ריקוד. הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, ולכן מומלץ שבן משפחה או חבר יצטרף לפגישה הראשונה.

התנדבות: לתת ולקבל

אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא להיות משמעותי עבור אחרים. בני הגיל השלישי מביאים איתם ניסיון חיים, ידע מקצועי, סבלנות וזמן, ואלה משאבים יקרים לארגונים רבים. אפשר להתנדב בבתי ספר בתגבור לימודי, בבתי חולים, בספריות, בעמותות לחלוקת מזון או במוזיאונים.

ההתנדבות יוצרת שגרה, מסגרת יציאה מהבית, קשרים חדשים ותחושה של תרומה. היא מחזקת את הדימוי העצמי ומזכירה שגם בגיל מבוגר יש לאדם הרבה מה להציע. יש תוכניות מיוחדות שמחברות בין מתנדבים מבוגרים לילדים ובני נוער, ונוצרים בהן קשרים בין דוריים מרגשים במיוחד.

הטכנולוגיה כגשר

שיחות וידאו, קבוצות משפחתיות בהודעות ומפגשים מקוונים יכולים לצמצם מרחקים ולשמור על קשר רציף עם נכדים שגרים רחוק או עם חברים שאין אפשרות לפגוש. עבור מבוגרים שהתנועה שלהם מוגבלת, זה לפעמים ערוץ התקשורת העיקרי עם העולם.

עם זאת, הטכנולוגיה צריכה להשלים ולא להחליף מפגשים פנים אל פנים. כדאי ללמד את המבוגר להשתמש בכלים בסבלנות, ובמקביל לדאוג לביקורים קבועים. יש גם קבוצות מקוונות לפי תחומי עניין, כמו מועדוני קריאה, הרצאות וחוגי שירה, שמאפשרות להכיר אנשים חדשים בלי לצאת מהבית.

מה המשפחה יכולה לעשות

לבני המשפחה יש תפקיד מרכזי, אבל הוא לא חייב להיות מעיק. לא צריך לבקר כל יום, אלא ליצור קשר קבוע וצפוי. הנה כמה רעיונות פשוטים:

• שיחת טלפון קבועה באותה שעה בכל יום או כמה פעמים בשבוע
• ארוחת שישי משותפת או מפגש שבועי קבוע
• שיתוף המבוגר בהחלטות ובחיי המשפחה, ולא רק בחגים
• הזמנה לפעילויות של הנכדים, כמו הופעות ומשחקים
• עזרה בהגעה למסגרות חברתיות בשבועות הראשונים

חשוב לשמור על כבודו ועל עצמאותו של המבוגר. כדאי להציע ולא לכפות, ולתת לו לבחור מה מתאים לו. מי שמרגיש שרואים אותו, שמקשיבים לו ושיש לו מקום, יהיה פתוח יותר לנסות דברים חדשים.

בעלי חיים, שגרה ומשמעות

לחלק מהמבוגרים, חיית מחמד יכולה להוות מקור חברה ונחמה. כלב מחייב יציאה לטיולים ומפגש עם שכנים, וחתול מספק נוכחות חמה בבית. לפני שמחליטים, חשוב לוודא שהמבוגר מסוגל לטפל בחיה ושיש מי שיעזור בשעת הצורך.

גם שגרה פשוטה יכולה לייצר קשרים: הליכה יומית לאותו בית קפה, קנייה במכולת השכונתית, ישיבה בספסל בגינה הציבורית או השתתפות בתפילה או בשיעור קבוע. מפגשים קטנים וחוזרים עם אותם אנשים יוצרים היכרות, ולאט לאט גם חברויות. עבור מי שמתקשה לצאת מהבית, ביקורי בית של מתנדבים, שמופעלים על ידי עמותות שונות, הם אפשרות חשובה שכדאי לברר.

בדידות בגיל השלישי אינה גזירת גורל. שילוב של מסגרות קהילתיות, התנדבות, קשר משפחתי קבוע ושימוש חכם בטכנולוגיה יכול להחזיר תחושת שייכות ושמחה. כל צעד קטן, שיחה, מפגש או חוג חדש, הוא חוליה בבניית רשת חברתית שתעטוף את המבוגר בחום ותשפר את איכות חייו.